גז"ד למורשע בהצתת רכב בן דודו מכפרו על רקע סכסוך קודם , תוך שהודה מיוזמתו בפניו כי ביצע את העבירה

כללי

כתב האישום נגד הנאשם הוגש ביום 5/5/13. ביום 5/6/13 הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה של הצתת רכב, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

כתב האישום

על-פי כתב האישום,בין הנאשם לקאסם מוסא (להלן: "המתלונן"), שניהם מכפר דיר אל אסד, היה סכסוך.

ביום 16/4/13 סמוך לשעה 03:30 מילא הנאשם בנזין בתחנת דלק בבקבוק שמצא. בהמשך הגיע הנאשם סמוך לבית המתלונן, שם חנה רכבו של המתלונן, מסוג דייהו מ.ר. 52-842-23 (להלן: "הרכב"), שפך בנזין מהבקבוק על השמשה הקדמית של הרכב ושילח בו אש במזיד, באמצעות מצית שהיתה ברשותו.

כתוצאה ממעשי הנאשם עלה הרכב באש ונגרמו לו נזקים כבדים.

תסקיר קצין המבחן (ס/1)

מכיוון שביום 10/3/13 נגזר דינו של הנאשם בת"פ 27407-04-12 של בית משפט השלום בעכו, כב' סגן הנשיא מ. אלטר (להלן: "גזר הדין הראשון", להלן: "בית המשפט קמא"), לאחר שהוגש שם תסקיר קצין מבחן, והואיל וטרם חלפה שנה מאז שהוגש תסקיר זה, הסכימו הצדדים כי אעשה בו שימוש בתיק שבפני.

ב"כ הנאשם הודיע כי אין הוא מבקש לאמץ את ההמלצה שניתנה בתסקיר (מאסר בעבודות שרות), אלא כי אתייחס רק לנסיבותיו האישיות המפורטות בו, ובדין עשה כך, כיוון שבינתיים ביצע הנאשם את העבירה מושא התיק שבפני והוא אף החל לרצות מאסר בפועל בן 8 חודשים על-פי גזר הדין הראשון.

מעיון בתסקיר מסתבר כי הנאשם הוא כבן 20, עמד להתארס בחודש אוגוסט 2013 והוא הבן הבכור מתוך ארבעה ילדים למשפחה הגונה ונורמטיבית.

בטרם גזר הדין הראשון לא היו לנאשם הרשעות קודמות. שרות המבחן התרשם כי הסכנה שיחזור לבצע עבירות נמוכה ובאותו מקרה פעל "... בצורה אימפולסיבית כאשר חש פגיעה פנימית בבטחונו העצמי וכדרך להתמודד עם תחושות התסכול וההעלבה אותן חש...".

שרות המבחן סבר כי ההליכים המשפטיים לימדו את הנאשם לקח אחרי שהבין את משמעות מעשיו וחומרת התנהגותו.

הנאשם תואר בתסקיר כצעיר שאינו יודע קרוא וכתוב, שיצא לשוק העבודה בגיל מוקדם, המוסר את כל משכורתו מעבודה בבניין כשכיר, לאביו, אשר בונה לו בית בטרם יינשא. משפחתו של הנאשם היא משפחה תומכת, חמה ומלוכדת ומכאן המלצת שרות המבחן להשית עליו מאסר בעבודות שרות, בשל החשש כי אם ייכלא מאחורי סורג ובריח עלול מאסרו להביא לרגרסיה בתיפקודו בשל ההתחברות לאוכלוסיית עוברי החוק, בעוד כיום אין הדפוסים העבריניים מושרשים אצלו.

גזר הדין הראשון

כאמור, במסגרת התיק הראשון הודה הנאשם בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין לפי סעיפים 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, הואיל ופצע אדם באופן שדקרו בגבו בחפץ חד הנחזה להיות סכין. בגזר הדין הראשון דחה בית המשפט קמא את המלצת שרות המבחן, ותוך התייחסות להערכת קצינת המבחן כי קיימת רמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות דומה בעתיד, גזר על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל ו מאסר מותנה של 12 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע (ראו ט/1 - גליון הרשעות קודמות וט/2 - גזר הדין המקורי).

ריצוי המאסר בפועל בן 8 חודשים עוכב על-ידי בית המשפט המחוזי אליו הגיש הנאשם ערעור אולם, משנעצר בתיק שבפני ביום 29/4/13, חזר בו הנאשם מן הערעור, וביום 8/5/13 הערעור נמחק.  למעשה, הנאשם החל לרצות את המאסר בן 8 חודשים בתום תקופת העיכוב דהיינו, ביום 8/5/13.

ראיות לעונש

ב"כ המאשימה הגיש את גליון ההרשעות הקודמות (ט/1), גזר הדין המקורי (ט/2) ותקליטור שבו צולם הנזק לרכב (ט/3).

ב"כ הנאשם הגיש את הודעת הנאשם בתיק שבפני (ס/2) ואת הודעת המתלונן (ס/3) מהן עולה, כי הנאשם פנה ביוזמתו למתלונן, מספר ימים לפני מעצרו ביום 29/4/13, הודה בפניו כי הצית את רכבו, ביקש את סליחתו וסיכם עמו כי יפצה אותו תמורת הנזק לרכב בסכום של 14,300 ש"ח, סכום אותו ביקש המתלונן.